a couple of days ago i came across the following poem from evelyn amber beltser , and was so moved i simply *had* to translate it: .ככה זה טוב ככה זה טוב - לא פחות ולא יותר יותר, יותר, יותר" - ההד של הקיבעון" - .משוטת במזדרונות של המוח ,אם הייתי בית מלון המזדרונות האלו היו הקומה הסגורה שלי .שהמעליות לא מגיעות עליה .בכל סרט אימה מכובד יש כזאת ,לפעמים אני חושבת שלמרות כל הקירבה אנחנו כל כך מרוחקים שאם התודעות שלנו היו כוכבים עדיין הייתי יושבת פה ומחכה לאור של אחרים להגיע that's good. that's good - no less and no more - "more, more, more" - an echo of fixation sails through the corridors of my brain. if i was a hotel, these corridors would be my sealed floor that the elevators wouldn't reach. every respectable horror movie has one. sometimes i think that despite all the proximity, we are so far away from each other that if our minds were the stars i would still be sitting here waiting for the light of others to arrive.
Oh, Tragedy.
ReplyDelete